המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד“ (ישעיהו יד, פסוק כג), מאוחר יותר בלשון חז"ל ובמגילת המקדש מופיע הפועל 'כבד' שהוראתו - טִאטֵא. וביום אשר יוציאו ממנו את המת יכבדו את הבית מכול תגאולת שמן ויין ולחת מים (מגילת המקדש מט' 11-12).
בבניין פיעל, בזמן הֶעבר- ניקוד האל"ף הראשונה של השורש הוא בשווא נח או בחטף פתח:"בבניין פיעל – בזמן עבר ובמשקל פִּעוּל – לצד הניקוד בשווא, כגון שִׁעְשַׁע, טִאְטֵא – מותר הניקוד בחטף פתח, כגון שִׁעֲשַׁע [...] טִאֲטֵא".
יש להוסיף לדף זה את הערך: מְטֻאטָא.
ערך בוויקיפדיה: מטאטא
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מטאטאים