מחם

מֵחַם

לשון חז"ל כלי ניח בעל קיבולת גבוהה המשמש להרתחת מים.
- ”הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ג, משנה ה)
- ”מֵחַם שֶׁטְּפָלוֹ בְחֹמֶר וּבְחַרְסִית, הַנּוֹגֵעַ בַּחֹמֶר, טָמֵא; וּבַחַרְסִית, טָהוֹר.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ג, משנה ז)
- בפינת הקפה עומד מחם.

ערך בוויקיפדיה: מיחם