מחט
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ערך זה עוסק במילה. לערך העוסק בראשי התיבות; ראו מח"ט.
יש להוסיף לדף זה את הערך: מָחַט.
מַחַט[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מחט |
הגייה* | makhat |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ח־ט־ט |
דרך תצורה | משקל מִקְטָל |
נטיות | ר׳ מְחָטִים; מַחַט־, ר׳ מַחֲטֵי־; כ׳ מַחֲטוֹ, מְחָטָיו |

- כלי תפירה דק ומוארך ממתכת, המחודד בקצהו האחד ובעל חור קטן (קוף המחט) בקצהו האחר להשחלת חוט התפירה.
- ”לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא“ (משנה, מסכת שבת – פרק א, משנה ג)
- כדי לתפור את הקרע בחולצה, יש צורך בחוט ובמחט.
- בהשאלה: רכיב דק, מוארך, חד ולרוב מתכתי הקיים בכלים ומכשירים שונים, כגון בפטפון, במזרק או במצפן.
- הוא הרגיש כאב כאשר מחט המזרק ננעצה בזרועו.
- מחט המצפן מצביעה תמיד לכיוון צפון.
- כל אחד מן העלים הדקים והחדים של העצים מסדרת המחטניים, כדוגמת אורן, ברוש ואשוח.
- אדמת היער הייתה מכוסה כולה במחטי אורן.
- ”אילן נושׂא מחטים, אילן סרק; והעץ הלז היה עץ עושׂה פרי – תפוח!“ (נסים ונפלאות, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון[עריכה]
המילה מופיעה לראשונה במשנה. עפ"י אבן שושן ("המילון החדש", תשכ"ז), המילה 'מחט' נגזרה מן הפועל 'חָטַט' שפירושו: "חפר והוציא, ניקר, גירד, חיכך, גרף".
צירופים[עריכה]
- קוף המחט
- הכניס פיל בקוף המחט
- מחט בערמת שחת
- עץ מחט
- מצבת מחט
- חודה של מחט
- כמחט בבשר החי
- מה הקשר בין מחט לתחת
נגזרות[עריכה]
תרגום[עריכה]
מידע נוסף[עריכה]
- בלשון ימי הביניים, המילה 'מחט' הופיעה לסירוגין בלשון זכר ובלשון נקבה. למשל בפירוש רש"י למשנה (שבת יז, ב): "מחט קטן שתופרים בו בגדים, מחט גדולה שתופרים בה שקים".[1]
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
![]() |
![]() |
סימוכין[עריכה]
↑ ח' ילון, פרקי לשון, תשל"א, עמ' 477.