”הנה היא עומדת שם אותה דירה פחותה ורעועה כשהיא מוקצה ומובדלת מכל בתי העיר, ונראית כבהמה שבורה זו שנפלה ונשארה אחורי העדר“ (הקרדום, מאת ש. בן ציון, בפרויקט בן יהודה)
”תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית, אֵין קוֹצִין אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה, אֲבָל קוֹצֶה אוֹתָם בְּחֻרְבָּה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ח, משנה ו)[1]