מגבלה

מִגְבָּלָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מגבלה
הגייה^*	migbala
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ב־ל א
דרך תצורה	משקל מִקְטָלָה
נטיות	ר׳ מִגְבָּלוֹת נס׳ מִגְבְּלוֹת־

עברית חדשה דבר־מה שמונע ביצוע פעולה כלשהי או מצמצם אותה.
- ”לא הוטלה מגבלה על כמות החפצים או על איכות החפצים שהורשינו לקחת אתנו.“ (אביב בעלטה: אבדן הנעורים בבנדין ובמחנות, מאת דב זלמנוביץ, בפרויקט בן יהודה)
- ”המגבלה העיקרית לפיתוח החקלאי של האזור היה המחסור במים.“ (100 שנות התיישבות: תולדות ההתיישבות היהודית בארץ־ישראל [כרך ב], מאת חיים גבתי, בפרויקט בן יהודה)

משורש מקראי. המילה נמצאת פעם אחת במקרא כתואר (כמו מֻגְבָּל) ”וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם“ (שמות כח, פסוק יד)

ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה