המקור על פי מילון אבן שושן ועפ"י חוקר העברית והמקרא פ' קאאוץ' הוא המלה "דָפְיָא"' בארמית.[דרוש מקור] תיבת "דֹפִי" כפי שהיא מנוקדת במרבית המילונים כצורה הרגילה - מקורה בשגיאה, ויש לנקד: "דֳּפִי", זאת בשל חוקי הניקוד החלים בצורת הֶפְסֵק.[1] השוו: חֳלי ← חֹלִי, יֳפי ← יֹפִי.
על פי רש"י "דופי" הוא "דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו". נראה שרש"י מתבסס על הדמיון בין דופי לבין להדוף ונידף.
