מאומה

מְאוּמָה

יש חומרי או מעשה כלשהו; כלום.
- "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב יב).
- "וּמִן הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה, הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא" (ירמיהו לט י).
- "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ." (דברים כד י).

מקרא. עפי גסניוס "מה+ומה", מקביל אל הביטוי הלטיני - 'קוִוידקוִויד' quidquid מה שתגיד,לא משנה,מה שיהיה.
קרוב אל מום. מילה דומה במקרא מאום שמעידה שהמשמעות היא פגם קטן שמץ ”וּבְכַפַּי דָּבַק מֻאוּם“ (איוב לא, פסוק ז) שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין ספר דיניאל. ”ילדים אשר אין בהם כל מאום (מום)“ (דיניאל א, פסוק ד)