מודד

מוֹדֵד (גם: מִדֵּד)

לשון המקרא עָרַךְ וּבָדַק מִדָּתוֹ שֶׁל דָּבָר, מַד שִׁעוּרוֹ שֶׁל דָּבָר; אֶת הַנֶּפַח, אֶת הָאֹרֶךְ, אֶת הַגֹּדֶל, אֶת הַהֶקֵּף וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה.
- ”וַיַּךְ אֶת מוֹאָב, וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה, וַיְמַדֵּד שְׁנֵי-חֲבָלִים...“ (שמואל ב׳ ח, פסוק ב)
- ”עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי־עַד...“ (חבקוק ג, פסוק ו)
- ”אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ-אֶעְלֹזָה: אֲחַלְּקָה שְׁכֶם; וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד“ (תהילים ס, פסוק ח)
- "...הַתּוֹכְנִים [...] אַף יְמוֹדְדוּ אֶת גָּדְלָם וּמֶרְחַקָּם..." "תורת החיים ב'", עמ' 21, אהרון פורייס
- "...אַבְקִיעָה שְׁחָקִים, אֲמוֹדֵד אֶרֶץ, אָתוּר תַּהֲלוּכוֹת צָבָא..." "שבילי עולם א'", שמשון בלוך

אכדית: מַאדָדֻ madadu; ערבית: مَدَّدَ, מַדַּדַ - האריך, מתח; מצרית מאוחרת: mdd, מידה קדומה ליין.^[1]

↑ Wolf Leslau - Semitic and Egyptian Comparisons .Journal of Near Eastern Studies. Vol. 21, No. 1 (Jan., 1962), pp. 44. Published by: The University of Chicago Press

השורש מ־ד־ד הוא שורש מגזרת הכפולים, הניטה בבניין פֻּעַל על דרך גזרת השלמים.

בבניינים קל, נפעל, הופעל ופיעל- לצד הנטייה על דרך הכפולים, נעשית נטייה כשרה על דרך השלמים; מָדַד, נִמְדַּד, הֻמְדַּד, מִדֵּד- בכל הזמנים כבר בלשון חז"ל.
בבניין נפעל- המטה בצורת הציווי ובצורת המקור בפתח במקום בצירי תחת פה"פ אינו משתבש: הִמַּד, לְהִמַּד.