מגבל

מֻגְבָּל

לשון ימי הביניים שיש לו גבול וקצה.
- ימיו של האדם מוגבלים.
- ”אך הגבאים היו משתמטים כל פעם מלמלא את בקשת הממשלה, כי מוטב היה להם להיות חפשים בפעולותיהם מהיות מוגבלים בסיגים וגדרים ודינים יתרים.“ (בתוך ראשית התחיה, מאת יהודה אפל, בפרויקט בן יהודה)
מי שיש לו מום שמונע ממנו תפקודים מסוימים.
- הוא אינו מוגבל בשכלו.