לשון חכמים
לְשׁוֹן חֲכָמִים
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | לשון חכמים |
| הגייה* | leshon khakhamim |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | ביטוי |
| נטיות | |
- ניב של העברית שהגיע לשיא תפוצתו במאה הראשונה לסה"נ ועד המאה החמישית. זוהי שפת המשנה, התוספתא, התלמוד והמדרשים.
- ”לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן.“ (בבלי, מסכת חולין – דף קלז, עמוד ב)
מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: Mishnaic Hebrew
קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: לשון חכמים |