הביטוי נזכר במקרא פעם אחת. ”שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי“ (דברים טז, פסוק ג) חז"ל נחלקו בשורש המילה עוני דעה אחת מלשון עני ע־נ־ה א ולדיעה אחרת מלשון מענה ע־נ־ה ב מחלוקת שיש לה משמעות פרשנית ואף הלכתית לדוגמה האיסור ללוש את מצת החג בתוספת יין ודבש, או לאפותה כחלוט.
”לחם עני - פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש. מאי טעמא דרבי עקיבא? - מי כתיב לחם עוני עני כתיב. - ורבי יוסי הגלילי: מי קרינן עני? עוני קרינן. - ורבי עקיבא: האי דקרינן ביה עוני - כדשמואל, דאמר שמואל: לחם עני - לחם שעונין עליו דברים הרבה“ (בבלי, מסכת פסחים – דף לו, עמוד א)
בדרך דרש דרשו את המילה כמו און באנינות (בבלי פסחים שם)
ערך בוויקיפדיה: לחם עוני