לחם עני

לֶחֶם עֹנִי (גם לֶחֶם עָנִי)

(יהדות) מאפה מצה הנאכל בליל הסדר.
- ”שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי“ (דברים טז, פסוק ג)
מאפה פשוט וזול מאכל עניים.
- עיסה שנאפית בקרקע כמו שעושים הערביים שוכני המדברות נקראת אמנם לחם עוני אך ראויה לברכת הלחם (ע"פ בבלי ברכות ל"ח ע"א ורמב"ם ברכות פ"ג ה"ט)

הביטוי נזכר במקרא פעם אחת. חז"ל נחלקו בשורש המילה עוני דעה אחת מלשון עני ע־נ־ה א ולדיעה אחרת מלשון מענה ע־נ־ה ב מחלוקת שיש לה משמעות פרשנית ואף הלכתית לדוגמה האיסור ללוש את מצת החג בתוספת יין ודבש, או לאפותה כחלוט.

”לחם עני - פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש. מאי טעמא דרבי עקיבא? - מי כתיב לחם עוני עני כתיב. - ורבי יוסי הגלילי: מי קרינן עני? עוני קרינן. - ורבי עקיבא: האי דקרינן ביה עוני - כדשמואל, דאמר שמואל: לחם עני - לחם שעונין עליו דברים הרבה“ (בבלי, מסכת פסחים – דף לו, עמוד א)
בדרך דרש דרשו את המילה כמו און ב אנינות (בבלי פסחים שם)
רש"י: לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים.
חזקוני: דרכו של עני כשנותנים לו מעט קמח אין לו כלי להחם בו המים ללושו ולא פנאי להחמיץ אלא בוללו במעט מים צוננין וזורקו בתנור או בכירה.
ספורנו: לחם שהיו אוכלים בעוני ושלא היה להם פנאי להשהות עיסתם עד שתחמץ מפני נוגשים אצים
מלבי"ם: ור"ש ס"ל שקראם לחם עוני שהיה זכר להענוי כי העבדים היו נותנים להם לחם שלא נתחמץ שקשה להתעכל.

ערך בוויקיפדיה: לחם עוני