טפה

טִפָּה[עריכה]

לשון חז"ל כדור קטן של נוזלים, ובפרט מים.
- ”רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ח)
- ”טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה, אָסוּר.“ (משנה, מסכת חולין – פרק ח, משנה ג)
- ”אֵיזוֹ הִיא יְבֵשָׁה, כֹּל שֶׁתִּנָּקֵב וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה טִפַּת דָּם.“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ו, משנה א)
- ”גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם, מִשָּׁמַיִם / קוֹל הֲמוֹן טִפּוֹת הַמַּיִם / טִיף־טִיף־טַף! טִיף־טִיף־טַף! / מַחֲאוּ כַּף אֶל כַּף!“ (היורה, מאת יחיאל הלפרין בזֶמֶרֶשֶׁת)
[עממי] כמות מועטה מאוד.
- שתיתי רק טיפה מיץ
- אין בו טיפת אנושיות

ערך בוויקיפדיה: טיפה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טפה