חס ושלום

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חָס וְשָׁלוֹם[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חס ושלום
הגייה* khas veshalom
חלק דיבר תואר־הפועל
מין
שורש ח־ו־ס, שׁ־ל־ם
דרך תצורה צירוף
נטיות
  1. ביטוי המביע הסתייגות ודחיה או פחד מתיאור או ממצב שהוזכרו.

גיזרון[עריכה]

את המילה חס מסביר רש"י כך: "חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת, והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה". כלומר, חס נגזר משורש חו"ס, שמובנו הגנה ורחמים, והכוונה היא מעין מה שאומרים היום "ה' ישמור" כשנשמעת האשמה חמורה או כשמוזכרת פורענות כלשהי.

ד"ר חנוך קוהוט, בעל 'הערוך השלם' טוען כי ה"חס" הארמי אינו קשור לרחמים, כמו "חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא" (בבלי, מסכת חוליןדף קיא, עמוד ב) אלא קרוב למילה ח'ס בערבית, שמשמעותה משהו בזוי שהכול מתרחקים ממנו (וממנה מקור המילה 'איחס' השגורה בפי הילדים. ייתכן שגם החסה, הלא היא המרור, קשורה לאותו מקור). כשם שהמילה חלילה מבטאת הרחקה ודחייה חריפה של האפשרות הנזכרת (רש"י מפרש: "חלילה – חולין הוא לנו, לשון גנאי"), כך משמעות חס.

כעת דומה שניתן להבין את הביטוי 'חס ושלום': השלום הצטרף כ'המתקה' וכתיקון של הטעם המר שהשאירה המילה חס. כששומע פלוני שמועה רעה או האשמה כלשהי שהוא מבקש לדחות מעליו, הריהו אומר "חס", כמרחיק את הדבר, ואחר אומר "ושלום", כמשקל נגד חיובי לעניין השלילי שהוזכר. קוהוט עצמו מפרש אחרת, ולדבריו 'ושלום' פירושו "בשלמות, לגמרי". כלומר, "לגמרי יהיה רחוק ממני הדבר שהזכרת".

ראו גם[עריכה]

השורש שׁלם

השורש שׁ־ל־ם הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

שׁ־ל־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל שָׁלֵם שָׁלֵם יִשְׁלַם שְׁלַם לִשְׁלֹם
נִפְעַל נִשְׁלַם נִשְׁלָם יִשָּׁלֵם הִשָּׁלֵם לְהִשָּׁלֵם
הִפְעִיל הִשְׁלִים מַשְׁלִים יַשְׁלִים הַשְׁלֵם לְהַשְׁלִים
הֻפְעַל הֻשְׁלַם מֻשְׁלָם יֻשְׁלַם -אין- -אין-
פִּעֵל שִׁלֵּם מְשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שַׁלֵּם לְשַׁלֵּם
פֻּעַל שֻׁלַּם מְשֻׁלָּם יְשֻׁלַּם -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִשְׁתַּלֵּם מִשְׁתַּלֵּם יִשְׁתַּלֵּם הִשְׁתַּלֵּם לְהִשְׁתַּלֵּם

גיזרון[עריכה]

  • לשורש קיימות מקבילות ברוב השפות השמיות, ביניהן ארמית שְׁלֵים, ערבית سلم (סַלִמַ), אכדית šalāmu.