חס ושלום

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חָס וְשָׁלוֹם[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חס ושלום
הגייה* khas veshalom
חלק דיבר תואר־הפועל
מין
שורש
דרך תצורה צירוף
נטיות
  1. לשון חז"ל ביטוי המביע הסתייגות ודחיה או פחד מתיאור או ממצב שהוזכרו.

גיזרון[עריכה]

[דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו]

  • את המילה חס מסביר רש"י כך: "חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת, והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה". כלומר, חס נגזר משורש חו"ס, שמובנו הגנה ורחמים, והכוונה היא מעין מה שאומרים היום "ה' ישמור" כשנשמעת האשמה חמורה או כשמוזכרת פורענות כלשהי.
  • ד"ר חנוך יהודה קאהוט, בעל 'הערוך השלם' טוען כי ה"חס" הארמי אינו קשור לרחמים, כמו ”חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא“ (בבלי, מסכת חוליןדף קיא, עמוד ב) אלא קרוב למילה ח'ס בערבית, שמשמעותה משהו בזוי שהכול מתרחקים ממנו (וממנה מקור המילה 'איחס' השגורה בפי הילדים. ייתכן שגם החסה, הלא היא המרור, קשורה לאותו מקור). כשם שהמילה חלילה מבטאת הרחקה ודחייה חריפה של האפשרות הנזכרת (רש"י מפרש: "חלילה – חולין הוא לנו, לשון גנאי"), כך משמעות חס.
  • אטימולוגיה נוספת - *'סחי' (בצורה המשובשת- 'איחס') + 'חֲלִלֲא' حَلَّلَ‎ בהוראת רקבון, פירוק. לפיכך חס וחלילה בהוראת 'טינופת ורקבון'.

כעת דומה שניתן להבין את הביטוי 'חס ושלום': השלום הצטרף כ'המתקה' וכתיקון של הטעם המר שהשאירה המילה חס. כששומע פלוני שמועה רעה או האשמה כלשהי שהוא מבקש לדחות מעליו, הריהו אומר "חס", כמרחיק את הדבר, ואחר אומר "ושלום", כמשקל נגד חיובי לעניין השלילי שהוזכר. קוהוט עצמו מפרש אחרת, ולדבריו 'ושלום' פירושו "בשלמות, לגמרי". כלומר, "לגמרי יהיה רחוק ממני הדבר שהזכרת".

ראו גם[עריכה]