חמן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חַמָּן[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חמן |
| הגייה* | khaman |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־מ־ם |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן חמה + ־ָן |
| נטיות | ר׳ חַמָּנִים |
- לשון המקרא חפץ פולחני הקדוש לעובדי-האליל חמון.
- ”וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם, וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם; וְגָעֲלָה נַפְשִׁי, אֶתְכֶם“ (ויקרא כו, פסוק ל)
- ”לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב וְזֶה כָּל פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים“ (ישעיהו כז, פסוק ט)
- ”וַיָּסַר מִכָּל-עָרֵי יְהוּדָה, אֶת-הַבָּמוֹת וְאֶת-הַחַמָּנִים; וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה, לְפָנָיו“ (דברי הימים ב׳ יד, פסוק ד)
גיזרון[עריכה]
- חז"ל פירשו: "חמנים- על שם שהם עומדים בחמה" (ספרא על ויקרא יט/פסוק ד), כלומר צלמים המשמשים לפולחן השמש. בדרך זו הלכו רוב הפרשנים הקלאסיים (רש"י, ראב"ע ועוד), ופירשו ש"חמן" גזור מ"חמה". אמנם כיום מקובל להסביר שהכוונה היא לכלי פולחן או צלמיות של האל הפיניקי בעל חמון (על-פי חלק מן החוקרים נחשב לאל השמש). לינד בלום הניח שבתחילה נתקדש עמוד מיוחד לאל חמון, שעם הזמן והתיישנות הפולחן החל להגדיר באופן כללי גם את שאר חפצי פולחן-חמון כגון: מזבח הקטורת.
- לגבי הגזרון של "חמון", יש שקישרו אותה למילה הצפון-שמית ḥammān - אח, תנור חימום.[1] יתכן שיש לזה קשר לכך שהפולחן לחמון כלל שריפת ילדים. מקביל לערבית-אנדלוסית בהגיית מושָׁמִינה المُوسَامِمَا בהוראת "תחליף לבשר מומיה" מילה זו הושאלה לספרדית בהגיית מוֹחַמַה mojama בהוראת "מנת פילה טונה" .השוו ל-"חמון" (jamon), שבספרד נחשב לשם של מנת חזיר מעושן.
- השם מצוי במצרית בהגיית חֶמְנוֹ ḫmnw בהוראת הספרה שמונה, ממנה נגזר חֶמנִיוֹ ḫmnyw שייצג את שמונת האלים הקדומים של הרמופוליס העתיקה. ישנם חוקרים אחרים שקישרו את המילה "חמון" כגלגולו של האל המצרי אמון.[2]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: Hammon
ראו גם[עריכה]
- חם (בנו של נוח)