התנוה

הִתְנַוֵּה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	התנווה
שורש וגזרה	נ־ו־י/ה
בניין	הִתְפַּעֵל

1. ייפה את עצמו; נעשה יפה.

   • ”אַבְשָׁלוֹם נִתְנַוָּה בִשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ“ (משנה, מסכת סוטה – פרק א, משנה ח)
   • ”עָשִׁיר יְעַוֶּה הוּא יִתְנַוֶּה, וְאִם דַּל יְעַוֶּה הוּא יִתְחַנָּן“ (בן סירא יג, פסוק ג)
   • ראשך גבוה ככרמל יתחווה, וכארגמן יתנווה ("שני שדיך אמוני ישראל", קדושה ליום ו' של פסח)
   • לְשִׁבְעָה לְקַחְתִּיךָ לְהִטָּהֵר וְהִתְנַוֵּה. וְהִתְחַטֵּא בְּמֵי נִדָּה צִוִּיתִיךָ (יצחק אבן גיאת, "אל אל אשא דעי")

גיזרון

• מהמילה נאוה נוה - נאה בהוראת יופי.

מילים נרדפות

• התייפה
• התנאה
• נאות נֵאוֹת