התנוה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

הִתְנַוֵּה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא התנווה
שורש וגזרה נ־ו־י/ה
בניין הִתְפַּעֵל
  1. ייפה את עצמו; נעשה יפה.
    • ”אַבְשָׁלוֹם נִתְנַוָּה[1] בִשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ“ (משנה, מסכת סוטהפרק א, משנה ח)
    • ”עָשִׁיר יְעַוֶּה הוּא יִתְנַוֶּה[2], וְאִם דַּל יְעַוֶּה הוּא יִתְחַנָּן“ (בן סירא יג, פסוק ג)
    • ראשך גבוה ככרמל יתחווה, וכארגמן יתנווה ("שני שדיך אמוני ישראל", קדושה ליום ו' של פסח)
    • לְשִׁבְעָה לְקַחְתִּיךָ לְהִטָּהֵר וְהִתְנַוֵּה. וְהִתְחַטֵּא בְּמֵי נִדָּה צִוִּיתִיךָ (יצחק אבן גיאת, "אל אל אשא דעי")

גיזרון[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. כך מופיע בכ"י קאופמן. בדפוסים המצויים מופיע: "התגאה". שיבוש דומה מצוי בבראשית רבה (טז,ד): "כל המלכיות נקראו לשם נינוה\ על שם שהן (מתגאות) [מתנואות] מישראל".
  2. כך מופיע החל ממהדורת תרס"ו. אמנם במקור היווני מופיע הביטוי προς ενεβριμήσατο שמשמעו עצבן, גרם מורת רוח.