התנאה
הִתְנָאָה
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | התנאה |
| שורש וגזרה | נ־א־י/ה |
| בניין | הִתְפַּעֵל |
- התייפה, נעשה נאה.
- ”זה אלי ואנוהו - התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה“ (בבלי, מסכת שבת – דף קלג, עמוד ב)
- ”ולא יתנם לשולחני להתנאות בהן ולהלוותן להתעטר בהן“ (תוספתא, מסכת מעשר שני – פרק א, הלכה א)
- ”כי הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו הוה“ (בבלי, מסכת שבת – דף קמז, עמוד א)