מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נאווה
|
| הגייה* |
nave
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
נ־ו־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
| נטיות |
נ׳ נָאוָה
|
- לשון המקרא שמראהו טוב. נעים ונחמד.
- ”...הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת-קוֹלֵךְ כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.“ (שיר השירים ב, פסוק יד)
- ”שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.“ (שיר השירים א, פסוק ה)
- מתאים ומתקבל על הדעת.
- ”רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה; לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.“ (תהלים לג, פסוק א)
- ”כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר; כֵּן לֹא-נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד.“ (משלי כו, פסוק א)
- בצורת הנקבה: נָאוָה: שם פרטי לנקבה.
- כתיב מלא חלופי של נוה; השורש נ־א־ה או נ־ו־י/ה.
