מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | נאווה |
| הגייה* | nave |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ו־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | נ׳ נָאוָה |
- לשון המקרא שמראהו טוב. נעים ונחמד.
- ”...הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת-קוֹלֵךְ כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.“ (שיר השירים ב, פסוק יד)
- ”שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.“ (שיר השירים א, פסוק ה)
- מתאים ומתקבל על הדעת.
- ”רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה; לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.“ (תהלים לג, פסוק א)
- ”כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר; כֵּן לֹא-נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד.“ (משלי כו, פסוק א)
- בצורת הנקבה: נָאוָה: שם פרטי לנקבה.
- כתיב מלא חלופי של נוה; השורש נ־א־ה או נ־ו־י/ה.
