מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אספסוף
|
| הגייה* |
asafsuf
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־ס־ף
|
| דרך תצורה |
משקל קְטַלְטוּל
|
| נטיות |
|
- המון אדם נספח .
- ”וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.“ (במדבר יא, פסוק ד)
- מופיעה פעם אחת במקרא. לפי חלק מהפרשניות והשימוש במילה כיום בדר"כ על אנשים פחותים במעמד חברתי.
- בלשון יוונית קוינה המופיעה בתרגום השבעים תרגמו המילה העיברית 'אספסוף' במילה אפימיקטוס (ἐπίμικτος) בהוראת מעורבבים, בני-תערובת, או בני-כלאיים.
| השורש אסף
|
|
השורש א־ס־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
| א־ס־ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
אָסַף
|
אוֹסֵף
(ב׳ פעוּל: אָסוּף)
|
יֶאֱסוֹף
|
אֱסוֹף
|
לְאֱסוֹף
|
| נִפְעַל
|
נֶאֱסַף
|
נֶאֱסָף
|
יֶאָסֵף
|
הֵאָסֵף
|
לְהֵאָסֵף
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
אֵסֵּף
|
מְאַסֵּף
|
יְאַסֵּף
|
אַסֵּף
|
לְאַסֵּף
|
| פֻּעַל
|
אֻסַּף
|
מְאֻסָּף
|
יְאֻסָּף
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַסֵּף
|
מִתְאַסֵּף
|
יִתְאַסֵּף
|
הִתְאַסֵּף
|
לְהִתְאַסֵּף
|
| |
|
