”הוא נזכר עכשיו במיטען הגדול של עיטורים וסרטי־העלאה־בדרגה, שנשלחו מקאהיר לבאר־שבע; העיטורים והסרטים נועדו לענוד בהם את החיילים והקצינים כובשי בירת הציונים – תל־אביב מיד לאחר כיבושה.“ (פדיון שבוי, מאת מנחם קפליוק, בפרויקט בן יהודה)
הצורה "הֹעֲלָה" היא הצורה היחידה שנזדמנה במקרא בפעלים שפה"פ שלהם גרונית וה' הבניין מנוקדת בחולם (שכן הניקוד הרווח היה קמץ קטן). עפ"י צורה זו הסתמכה האקדמיה ללשון העברית וקבעה כי כלל השורשים שפה"פ שלהם גרונית וניטים בבניין הופעל יכולים להינטות כשה' הבניין חלומה.
בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]