היניק

הֵינִיק או הֵנִיק^[1]

לשון המקרא השקה ילד המוצץ בשפתיו חלב אם.
- ”וַתֹּאמֶר – מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה; כִּי־יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו?“ (בראשית כא, פסוק ז)
- ”וַתֹּאמֶר [...] אֶל־בַּת־פַּרְעֹה; הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת, וְתֵינִק לָךְ אֶת־הַיָּלֶד? [...] וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת־פַּרְעֹה – הֵילִיכִי אֶת־הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־שְׂכָרֵךְ; וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ.“ (שמות ב, פסוקים ז–ט)
- ”יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי־אָרֶץ, וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי; וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.“ (דברים לב, פסוק יג)
- תאומים, אין כופין אותה להניק את שניהם אלא מניקה אחד והבעל ישכור מינקת לשני (שולחן ערוך אבן העזר סימן פ')

השורש י־נ־ק. במקרא ניטה בדרך פ"י/ו בכל נטיותיו, אך נהוג להטותו בבניין הפעיל גם לפי דרך ע"ו/י בהחלטות האקדמיה ללשון עברית זה נחשב תקין.

השורש י-נ-ק הוא שורש מגזרת נפ"יו.

1) על-דרך ע"ו/י: הֵנִיק, מֵנִיק, מְנִיקוֹת וכד'...

2) על דרך פ"י/ו: הֵינִיק, מֵינִיק, מֵינִיקוֹת וכד'...

יתר הבניינים ניטים כמובן לפי דרכה של פ"י/ו.