מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מינקת |
| הגייה* | meneket |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | י־נ־ק |
| דרך תצורה | משקל מַקְטֶלֶת |
| נטיות | ר׳ מֵנִיקוֹת |
שפחה שחורה המינקת לילד לבן
- לשון המקרא אשה שתפקידה לחלוץ שד בעבור ילדיה של אחרת.
- ”וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת־מֵנִקְתָּהּ; וְאֶת־עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת־אֲנָשָׁיו.“ (בראשית כד, פסוק נט)
- ”וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה; הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת־הַיָּלֶד?“ (שמות ב, פסוק ז)
- ”...וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים אֹתוֹ וְאֶת־מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת.“ (מלכים ב׳ יא, פסוק ב)
- נקבה בתקופה הסמוכה ללידה וגופה מייצר חלב
- ”גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.“ (בראשית לב, פסוק טז)
- ”מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ד, משנה ג)
- לשון חז"ל [י"ג[1] מֵינִיקִית] קנה חלול ששואבים בו משקה במציצה
- ”הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין, וּמֵנֶקֶת טְמֵאָה; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מֵנֶקֶת טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ט, משנה ב)
- ”עובד כוכבים שקדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרוהו“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף נח, עמוד )
- עכו"ם שמצץ היין מן החבית במינקת אסר כל היין שבה שכשיפסק יחזור היין שעלה במינקת במציצתו ויפול לחבית (רמב"ם מאכילות אסורות פרק יב הלכה טו)
- בינוני מן הפועל הניק, על דרך פ"י. הצורה על דרך ע"ו, מֵנִיקָה, נרדפת להגדרה (2) בלבד.
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מניקות |
- ↑ גירסת הרמב"ם במשנה כלים פרק ט
ערך בוויקיפדיה: מינקת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מניקות