האפיל

הֶאֱפִיל

לשון חז"ל הסתיר אור.
- ”רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה, מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק י, משנה ג)
- ”אם היה בית אפל - מותר. ואמר רבא ואיתימא רב פפא: תלמיד חכם מאפיל בטליתו - ומותר“ (בבלי, מסכת שבת – דף פו, עמוד א)
- איכה יעיב באפו. העריב והחשיך והאפיל, כענין שנאמר (להלן ג, מד) סכותה בענן לך, והעב מאפיל יותר פסיקתא זוטרתא איכה פרק ב
- ”מרחיקין את האילן מן העיר..משום שעומד ומאפיל או משום שניאו רע“ (ירושלמי, מסכת בבא בתרא – דף , עמוד )
- תבנית:צט/תנחומא
[עממי] היה גדול ביחס לשני והמעיט את חשיבתו
- הצער על מות הבנים האפיל על שמחת הניצחון במלחמה.
- יוקרתו ועושרו של הברון מאפילים על כשרונותיו.

מן אפל. 2. או לשון כביכול "שם אותו בצל" ועשאו לבלתי נראה. או כדמיון חזותי הדבר הגדול והמתנשא על סביביו הוא זה שמטיל צל ואופל.

(יש לשכתב פירוש זה):[נדיר] בהקשר לעונות ומזג אויר: התאחר
- ”פעמים שהשנים מאפילות ותמרים מטילות שאור אחר ר"ה של עולם“ (ירושלמי, מסכת שביעית – דף לה, עמוד ד)