דלעת
מראה
דְּלַעַת
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דלעת |
| הגייה* | dla'at |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ד־ל־ע |
| דרך תצורה | משקל קְטֶלֶת |
| נטיות | ר׳ דְּלוּעִים |


- לשון חז"ל (יש לשכתב פירוש זה): כל צמח ממשפחת הדלועים.
- ”הַצְּנוֹן וְהַנָּפוּץ, הַחַרְדָּל וְהַלַּפְסָן, וּדְלַעַת יְוָנִית עִם הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק א, משנה ה)
- ”מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים.“ (משנה, מסכת שבת – פרק כד, משנה ד)
- ”והלכתא מגלח (חלק) כדלעת“ (בבלי, מסכת סוטה – דף טז, עמוד א)
- פרי דלעת גדול בצבע צהוב־כתום, נאכל מבושל; הזרעים לבנים, שטוחים ותוכם נאכל.
- בליל כל הקדושים נהוג להפוך את הדלעת לפרצוף, ולהציב בתוכה נר דולק.
גזרון
[עריכה]- המילה משותפת גם לערבית: دُلَّاع (דֻלָּאע) – אבטיח.
צירופים
[עריכה]תרגום
[עריכה] תרגום
|
מידע נוסף
[עריכה]- האקדמיה ללשון העברית (ישיבת מליאה מכ"ד באדר תשס"א) מעדיפה את צורת הרבים דְּלוּעִים ולא "*דְּלָעוֹת" (על דרך "פְּקַעַת" - "פְּקָעוֹת"). ראו "אקדם" גיליון 19.