דלעת

דְּלַעַת

לשון חז"ל (יש לשכתב פירוש זה): כל צמח ממשפחת הדלועים.
- ”הַצְּנוֹן וְהַנָּפוּץ, הַחַרְדָּל וְהַלַּפְסָן, וּדְלַעַת יְוָנִית עִם הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק א, משנה ה)
- ”מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים.“ (משנה, מסכת שבת – פרק כד, משנה ד)
- ”והלכתא מגלח (חלק) כדלעת“ (בבלי, מסכת סוטה – דף טז, עמוד א)
פרי דלעת גדול בצבע צהוב־כתום, נאכל מבושל; הזרעים לבנים, שטוחים ותוכם נאכל.
- בליל כל הקדושים נהוג להפוך את הדלעת לפרצוף, ולהציב בתוכה נר דולק.

האקדמיה ללשון העברית (ישיבת מליאה מכ"ד באדר תשס"א) מעדיפה את צורת הרבים דְּלוּעִים ולא "*דְּלָעוֹת" (על דרך "פְּקַעַת" - "פְּקָעוֹת"). ראו "אקדם" גיליון 19.

ערך בוויקיפדיה: דלעת

טקסונומיה בוויקימינים: Cucurbita pepo

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דלועים