קשוא

קִשּׁוּא[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קישוא
הגייה^*	kishu
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־שׁ־י/ה
דרך תצורה	משקל קִטּוּל
נטיות	ר׳ קִשּׁוּאִים; קִשּׁוּא־, ר׳ קִשּׁוּאֵי־

ירק ממשפחת הדלועיים. צורתו גלילית מאורכת, אורכו 10 ס"מ עד 25 ס"מ; נאכל מבושל או אפוי, לפני הבשלתו.
- ”זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים“ (במדבר יא, פסוק ה)
- ”וּבַיָרָק – הַקִּשּׁוּאִים, וְהַדְּלוּעִים, וְהָאֲבַטִּיחִים, וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, הַתַּפּוּחִים, וְהָאֶתְרוֹגִין – חַיָּבִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק א, משנה ד)
- קישוא הוא צמח נוח לגידול באקלים ממוזג.

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל, וכמקובל על החוקרים והבוטנאים מתייחסת היא אל הירק הקרוי היום מלפפון. הקישוא המוכר כיום מוצאו מאמריקה.
בשפות שמיות שונות מצויות מקבילות למילה, כגון: אכדית: kiššu, ארמית סורית: ܩܰܛܽܘܬܳܐ‎ (קטותא, חילוף ט/ת כהידמות חלקית בנחציות), ערבית: قُثَّاء (קֻתָּ'אא) וחילופה كُوسَا (כּוּסָא), געז: ḳʷəsay) ቍሳይ). ייתכן שבמקור משומרית: ukuš2
המילה מופיעה גם בשפות לא שמיות, כגון יוונית: síkuos) σίκυος), לטינית: cucumis, ארמנית: sex) սեխ) ופרוטו־סלבית: tyky*