דביל
דֶּבִּיל
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דביל |
| הגייה* | debil |
| חלק דיבר | שם־עצם, שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | שאילה מלטינית |
| נטיות | ר׳ דֶּבִּילִים; נ׳ דֶּבִּילִית, נ״ר דֶּבִּילִיוֹת |
- [עממי] אדם רפה שכל, טיפש, לא חכם.
- דביל אחד!
- [רפואה] אדם חלש שכל, בעל מנת משכל של 60-80 נקודות בקירוב .
- 60-80 נקודות בקירוב של 'אנטלגנציה-ממסדית-מדידה' מזכים את הלוקה ב"דביליות" באפשרויות פרנסה מועטות .
גיזרון
- לטינית: debilitas, ״חולשה״. השוו דביל-אויל.