גרס
גָּרַס
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | גרס |
| שורש וגזרה | ג־ר־ס |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא פרר, שבר לחתיכות קטנות.
- ”גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת.“ (תהלים קיט, פסוק כ)
- ”בראשונה היה גריס של פול ושל טופיח ושל צפורי טמא מפני ששורין אותו במים בשעה שגורסין אותו.“ (תוספתא, מסכת מכשירין – פרק ג, הלכה ו)
- ”אהל ישיבתם כנמתה אלהים הרוס / כל שינימו בחצץ תגרוס“ (קרובת ויושע לז' פסח, מאת יהודה, באתר מאגרים)
- לשון חז"ל שינן, חזר על לימודו פעמים רבות.
- ”אזל יתיב אחורי עיליתיה דרשב"ג, פשט, גרס ותנא, גרס ותנא. אמר: מאי דקמא? דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי, יהב דעתיה וגרסהּ.“ (בבלי, מסכת הוריות – דף יג, עמוד ב)
- לשון חז"ל קרא בפיו מבלי לנסות להבין את התוכן.
- ”ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר.“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יט, עמוד א)
- הוא יהודי פשוט, אוהב לשבת בין מנחה לערבית ולגרוס זוהר.
- החזיק בשיטה מסוימת בדבר הנוסח הנכון, סבר כי יש לכתוב כך.
- רש"י לא גרס את המשפט הזה, וסבר שיש להשמיטו.
גיזרון
[עריכה]- מילה יחידאית במקרא. השורש מופיע במקרא פעם נוספת בבנין הפעיל: ”וַיַגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנַּי“ (איכה ג, פסוק טז).
- מקביל לשורש המקראי ג־ר־שֹ (ראו גֶּרֶשֹ ובגיזרון). יש לציין שבמגילות קומראן (11Q1) מופיע בתהלים בפסוק הנ"ל "גרשֹה".
- מקביל לארמית: גרס בשני המשמעויות (1-2). סורית ܓܵܪܹܣ (גָּרִס) - למחוץ, לטחון. ערבית: جَرَش (גַ'רַשׁ) - לטחון.
פרשנים מפרשים
[עריכה]המפרשים הקבילו לביטוי "גֶּרֶשֹ כרמל" (ויקרא ב,יד), אמנם נחלקו בהוראתו: לדעת רוב המפרשים (רש"י, רד"ק, המאירי) הוראת המילה היא "לשבור לחתיכות קטנות", וכן הבינו חז"ל (עבודה זרה יט ע"א). ולפי זה מתפרש הפסוק בתהלים: נשברה נפשי מרוב עמל לדעת את משפטיך שהיא מתאוה אליהם. מלבי"ם פירש שהכוונה 'קלוף', ועפ"ז פירש בתהלים: "בקשה שיסיר ה' מעל נפשו את קליפתה החיצונה, שהוא החומר הסוכך עליה". וראב"ע פירש בהוראת 'קלוי', ועפ"ז פירש בתהלים: "נצרבה ונשרפה לעשות משפטיך בחַיָבים".
נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית:(1) ground