”לפני שהמציאו את בתי גיל הזהב ואת שאר דרכי הפרדת הזקנים מזרם החיים, היתה אם־אלמנה חיה אצל אחד מבניה או אחת מבנותיה עד סוף ימיה –או שאחת הבנות נשארה לגור עמה במשק בית משותף.“ (שברים שלמים, מאת רות בונדי, בפרויקט בן יהודה)
”גם איוב, על־פי הידוע לנו, פוצה: נולדו לו ימימה וקציעה וקרן־הפוך והושבו לו עדרים ורכוש. אבל ספק אם הוא, או אשתו, ראו בכך צדק אלוהי, או רק אפשרות לבלות את גיל הזהב בתנאים של רווחה. את הבנים שניספו הרי אין להשיב.“ (אל תחפשו צדק, מאת שלומי הראבן, בפרויקט בן יהודה)