מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון המקרא התרחק במהירות , עפ"ר בכדי שלא ישיגוהו .
”וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי, אֵי־מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי; וַתֹּאמֶר, מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת .“ (בראשית טז , פסוק ח )
”וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.“ (שמות ב , פסוק טו )
”וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל־עֲבָדָיו אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם, קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא־תִהְיֶה־לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם...“ (שמואל ב׳ טו , פסוק יד )
”וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל עָמוֹס – חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא.“ (עמוס ז , פסוק יב )
” וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יהוה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ...“ (יונה א , פסוק ג )
”אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח ?“ (תהלים קלט , פסוק ז )
לשון המקרא חלף במהירות.
”וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ; בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה.“ (איוב ט , פסוק כה )
”כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל; וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד.“ (איוב יד , פסוק ב )
המילה קיימת בשפות שנות נוספות המשמעויות דומות - פיניקית: 𐤁𐤓𐤇 (ברח) - עזב, הסתלק; אוגריתית: 𐎁𐎗𐎈 (ברח) - בורח, מתפתל; ערבית: بَرِحَ (בַּרִחַ) -נטש , עזב.
השורש ברח
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
תעופה ובריחה
גזרה
גזרת השלמים
הופיע לראשונה בלשון
המקרא
ב־ר־ח
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
בָּרַח
בּוֹרֵחַ
יִבְרַח
בְּרַח
לִבְרֹחַ
נִפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִפְעִיל
הִבְרִיחַ
מַבְרִיחַ
יַבְרִיחַ
הַבְרַח
לְהַבְרִיחַ
הֻפְעַל
הֻבְרַח
מֻבְרָח
יֻבְרַח
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]