ברח (שורש)
מראה
ניתוח דקדוקי לשורש | |
---|---|
משמעות עיקרית | תעופה ובריחה |
גזרה | גזרת השלמים |
הופיע לראשונה בלשון | המקרא |
נטיות הפעלים
[עריכה]ב־ר־ח | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | בָּרַח | בּוֹרֵחַ | יִבְרַח | בְּרַח | לִבְרֹחַ |
נִפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
הִפְעִיל | הִבְרִיחַ | מַבְרִיחַ | יַבְרִיחַ | הַבְרַח | לְהַבְרִיחַ |
הֻפְעַל | הֻבְרַח | מֻבְרָח | יֻבְרַח | -אין- | -אין- |
פִּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
הערות
[עריכה]- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]