בלהה

בַּלָּהָה

לשון המקרא פחד מוגזם ובד"כ פתאומי.
- ”לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה, בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ; זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ, וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ.“ (ישעיהו יז, פסוק יד)
- ”כָּל-יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים שָׁמְמוּ עָלֶיךָ; בַּלָּהוֹת הָיִיתָ וְאֵינְךָ עַד-עוֹלָם.“ (יחזקאל כח, פסוק יט)
- ”אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן-בַּלָּהוֹת.“ (תהלים עג, פסוק יט)
- ”סָבִיב בִּעֲתֻהוּ בַלָּהוֹת; וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו.“ (איוב יח, פסוק יא)
- ”הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת, תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי, וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי.“ (איוב ל, פסוק טו)

שם פרטי לנקבה; שפחת רחל ואשת יעקב.
- ”וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה.“ (בראשית כט, פסוק כט)
- ”וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר.“ (בראשית לה, פסוק כב)

ערך בוויקיפדיה: בלהה