מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
אכילה גסה
|
הגייה* |
ekhila gasa
|
חלק דיבר |
צרף
|
מין |
נקבה
|
שורש |
א־כ־ל, ג־ס־ס
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
|
- לשון חז"ל אכילה מעבר לצורכי הגוף. אכילה במצב של שובע. או אכילה במהירות גדולה.
- ”רצה לתיאבון אוכלה, רצה אכילה גסה אוכלה. אכילה גסה מי שמה אכילה? והאמר ר"ל האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור“ (בבלי, מסכת יבמות – דף מ, עמוד א)
- "ורוב החולאין שבאים על האדם אינם אלא ממאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים" (רמב"ם הל' דיעות פ"ד הלכה טו)
- [עממי]הכנסת מזון לגוף בצורה לא מנומסת[דרוש מקור].
- הילד הרעב אכל אכילה גסה עד כדי כך שאף אחד לא רצה לאכול לידו.
- התואר גס בלשון חז"ל משמעו גדול או עבה. בלשון הדיבור גס הוא דבר שאינו עדין או מנומס מגס רוח.
השורש אכל
|
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
צריכת מזון
|
גזרה |
גזרת נפ"א
|
הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
השורש א־כ־ל הוא שורש מגזרת נפ"א.
א־כ־ל
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
אָכַל
|
אוֹכֵל
|
יֹאכַל
|
אֱכֹל
|
לֶאֱכֹל או לוֹכַל
|
נִפְעַל
|
נֶאֱכַל
|
נֶאֱכָל
|
יֵאָכֵל
|
הֵאָכֵל
|
לְהֵאָכֵל
|
הִפְעִיל
|
הֶאֱכִיל
|
מַאֲכִיל
|
יַאֲכִיל
|
הַאֲכֵל
|
לְהַאֲכִיל
|
הֻפְעַל
|
הָאֳכַל
|
מָאֳכָל
|
יָאֳכַל
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
אִכֵּל
|
מְאַכֵּל
|
יְאַכֵּל
|
אַכֵּל
|
לְאַכֵּל
|
פֻּעַל
|
אֻכַּל
|
מְאֻכָּל
|
יְאֻכַּל
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַכֵּל
|
מִתְאַכֵּל
|
יִתְאַכֵּל
|
הִתְאַכֵּל
|
לְהִתְאַכֵּל
|
- בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
| |
|