מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | גס רוח |
| הגייה* | gas ruakh |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | |
- לשון חז"ל אדם שחש תחושת גדלות והתנשאות.
- [עממי] אדם אשר אינו מכבד את חברו על פי הנימוסים הבסיסיים אשר מקובלים בחברה. נוהג באופן וולגארי או בוטה.
- ”מגהק ומפהק הרי זה מגסי הרוח המתעטש בתפלתו סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא מכוער הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כד, עמוד ב)
- הוא התפרץ לדברי, הוא כה גס רוח.
- ”רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא; וְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה ז)
- התואר גס בלשון חז"ל משמעו גדול או עבה.
ערך בוויקיפדיה: גסות רוח