מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- [דקדוק] בֻּטָּא בְּלִי דָּגֵשׁ.
- נֶחֱלַשׁ כּוֹחוֹ, נַעֲשָׂה רָפוּי.
- ”עַל-כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה; וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס“ (ישעיהו יג, פסוק ז)
- סָר מִן, עָזַב אֶת.
- ”וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ; אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת“ (שמות ד, פסוק כו)
- ”...אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו, בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה“ (שופטים ח, פסוק ג)
- הָיָה רָעוּעַ וְלֹא יַצִּיב.
- לשון המקרא הֵפִיג חֹלִי, הֵסִיר מַחֲלָה וְנָתַן בְּרִיאוּת תַּחְתֶּיהָ.
- ”שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם; הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ, כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ“ (ירמיהו ג, פסוק כב)
- ”הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ; רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי-מָטָה“ (תהלים ס, פסוק ד)
- השורש רפ"ה במשמע זה מהווה שורש משני לשורש רפ"א במקרא.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
רפה
|
| הגייה* |
rafe
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ר־פ־י/ה א
|
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
| נטיות |
נ': רָפָה, נ"נ: רְפַת-, נ"י: רְפֵה-, ר"ז: רָפִים, ר"נ: רָפוֹת, נ׳ ר"ז: רְפֵי-, נ׳ ר"נ: רְפוֹת-
|
- [דקדוק] שֶׁמְבֻטָּא בְּהֵעָדֵר דָּגֵשׁ.
- "בג"ד כפ"ת-הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה בִּהְיוֹתָם סְמוּכִים לְיהו"א כֻּלָּם רָפִים..." מתוך "דקדוק חיוג'", עמ' 133
- שֶׁאָפַס בּוֹ הַכּוֹחַ, שֶׁחָלוּשׁ וְרָפוּי הוּא.
- ”וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא; וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ-הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב“ (במדבר יג, פסוק יח)
- לשון המקרא עָשָׂה לְחַלָּשׁ, הִפְחִית הַכּוֹחַ.
- ”וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה...“ (עזרא ד, פסוק ד)
- ”שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה“ (איוב יב, פסוק כא)
- לשון המקרא עָשָׂה שֶׁיֵּרֵד, גָּרַם שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם נָמוּךְ יוֹתֵר.
- ”וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם; בְּעָמְדָם, תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן“ (יחזקאל א, פסוק כה)
- מקביל לסורית: ܪܦܵܐ (רְפָּא) - החליש, ריפה.
- מופיע במקרא לעתים בגזרת נל"א: ”הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה“ (ירמיה לח, פסוק ד)
- נָתַן מַרְפֵּא לְ־, הֵסִיר חֹלִי מִן־.
- הִכְּתָה אוֹתוֹ חֻלְשָׁה, נָמוֹג כּוֹחוֹ.
