שפחה

שִׁפְחָה

עבד ממין נקבה. אשה שהיא רכוש בעליה.
- ”וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ – עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.“ (בראשית טז, פסוק ו)
- ”וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ.“ (שמואל א׳ ח, פסוק טז)
- ”וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי-כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת-הָעֲבָדִים וְאֶת-הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.“ (ירמיהו לד, פסוק יא)
- ”תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ; וְתַחַת אַרְבַּע לֹא-תוּכַל שְׂאֵת. תַּחַת-עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ; וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע-לָחֶם. תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל; וְשִׁפְחָה כִּי-תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ.“ (משלי ל, פסוקים כא–כג)

מן השורש ש־פ־ח שמוצאו לא ידוע ואין ממנו מילים אחרות בעברית, להוציא משפחה ושתי מילים יחידאיות מספר ישעיהו.
ישנן שתי השערות:
- בדומה ל'משפחה', שורש המילה, שׁפח, קרוב אל שׂפח\ספח במשמע 'חיבר, סיפח' (כמו עברית חדשה סֶפַח), כי בימי קדם השפחה נספחה לבית מסוים לכל חייה.^[1]
- בניגוד ל'משפחה', המילה לא קיימת בפיניקית ובאוגריתית. לפי Gesenius, תפקידה המרכזי של השפחה לשפוך מים לצורך רחצה, ולפיכך אולי משורש שמשמעו 'שפך', שנשמר בערבית ‫سَفَحَ‬ (סַפַחַ) 'שפך (מים, נוזל)': שפחה היא 'שופכת (מים)'.^[2]

ערך בוויקיפדיה: שפחה

↑ מילון יסטרוב.
↑ HALOT ערך שפחה. The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, by Ludwig Köhler, Walter Baumgartner, Johann Jakob Stamm, Benedikt Hartmann, Ze’Ev Ben-Hayyim, Eduard Yechezkel