”תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעִבְרִית שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם, וּכְתָב עִבְרִי, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם.“ (משנה, מסכת ידים – פרק ד, משנה ה)
"תקנתה הגמורה של הלשון העברית לא תבוא אלא עם תחייתה הגמורה בדיבור, ולפיכך כל המעשים שייעשו לתועלתה צריכים להיות משופעים מתוך רעיון זה ומכוונים לתכליתו." (חבלי לשון, מאת ח"נ ביאליק)
"אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת / גַּם אִם אַדְמָתִי בּוֹעֶרֶת / רַק מִלָּה בְּעִבְרִית חוֹדֶרֶת / אֶל עוֹרְקַי, אֶל נִשְׁמָתִי" (אין לי ארץ אחרת, מאת אהוד מנור)
נגזרת של המילה עִבְרִי, הנפוצה במקרא ככינוי לבני ישראל (אך לא לשפתם), ובאה משמו של עֵבֶר, אחד מאבותיו של אברהם אבינו.
האזכור הקדום ביותר המתייחס ל-'עברית' כשם של שפה, מופיע בהקדמה לתרגום היווני של חיבור של בן סירא, שנכתבה ע"י נכדו:
לכן מתבקשים אתם לקרא את הקריאה ברצון ובתשומת לב, ולסלוח אם נראה שלא הצלחנו במילים ידועות שעמלנו באהבה לתרגם אותן כי הנאמרים בעברית (במקור: ἑβραϊστὶ, הֵבְּרָאִיסְטִי) אין כחם שווה כשהם מועתקים ללשון אחרת.
– משה צבי סגל, ספר בן סירא השלם, עמ' א. לנוסח המקור ביוונית ראו = 30 כאן
, מאת אהוד מנור)
ערך בוויקיפדיה: עברית