שפת כנען
שְׂפַת כְּנַעַן
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שפת כנען |
| הגייה* | sfat knaan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | [אין] |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | [אין] |
- לשון המקרא כינוי לשפה העברית בקרב דובריה מהעמים הכנענים, ובפרט היהודים, בני ממלכת יהודה.
מידע נוסף
[עריכה]בקרב חוקרים רבים מקובלת ההנחה, שלשון היהודים, לשון הישראלים ולשונות הכנענים היו ניבים קרובים ביותר של שפה אחת, וביטוי לכך נמצא בכינוי המקראי "שפת כנען" ללשון בני יהודה.[1][2][3][4][5]
מילים נרדפות
[עריכה]ראו גם
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' כ"ז-כ"ח
- ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 11
- ↑ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1958, עמ' 20
- ↑ מ. ד. קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית, הוצאת ספרים על שם י“ל מאגנס, תשל”ב, עמ' 55-61
- ↑ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 39, 50