המילה סֻפְגָּן מופיעה במשנה ובתלמוד וגזורה מספוג. למשל: ”הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין, וְהָאֶסְקִרִיטִין, וְחַלַּת הַמַּשְׂרֵת, וְהַמְדֻמָּע, פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה; עִסָּה שֶׁתְּחִלָתָה סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה; תְּחִלָּתָהּ עִסָּה וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִיּן, תְּחִלָּתָהּ סֻפְגָּנִיּן וְסוֹפָהּ עִסָּה, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.“ (משנה, מסכת חלה – פרק א, משנה ה). עובדיה מברטנורא בפירושו כותב: "הסופגנים - לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. פירוש אחר: רקיקים דקים. תרגום ורקיקי מצות, ואספוגין".
מתוך המילה המשנאית, חידש דוד ילין את המילה סופגנייה. היא הופיעה לראשונה בתרגומו משנת תרנ"ז לספר "המוכיח מִוֵקְפִילְד" (עמ' 77) מאת אוליבר גולדסמית': "כי בהעשות הסופגניות המובאות אל השלחן יפות, ידי אהליבה אפו אותן", ומאוחר יותר בתרגומו ל"ספורי אלף לילה ולילה" משנת תרע"ב (עמ' 30): "תופינים ועגות וספגניות ולביבות". בהערה שם נכתב: "מיני מאפים רכים".[1]
מצורת הרבים נגזרה צורת היחיד הרווחת סֻפְגָּנִיָּה. האקדמיה ללשון העברית גזרה בתחילה את צורת היחיד "סֻפְגָּנִית". למשל, במלון האקדמיה למונחי המטבח משנת תרצ"ח (1938) מופיע "סֻפְגָּנִית" כתרגום ל־"doughnut". כן מופיע שם "סֻפְגָּן" כתרגום ל־"fancy cake".
, מאת אברהם אברונין בזֶמֶרֶשֶׁת)
ערך בוויקיפדיה: סופגנייה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סופגניות