סינר
מראה
סִינָר
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סינר |
הגייה* | sinar |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ סִינָרִים; סִינָר־, ר׳ סִינְרֵי־ |
- לשון חז"ל כיסוי בד, עור או חומר פלסטי שלובשים על מנת להגן על החלק הקדמי של הבגדים מפני לכלוך.
- ”בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסִּינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ חַיֶּבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר.“ (משנה, מסכת שבת – פרק י, משנה ד)
- ישנם סינרים הנחגרים סביב המותניים, סינרים המכסים את כל קדמת הגוף וסינרים התלויים על החזה; האחרונים מיועדים לתינוקות בעת האכלתם.
- עברית חדשה יריעת עופרת דקה, שכסתה את חור ההצתה של תותח נטען־לוע, ונקשרה אליו בשני מיתרים.
- הסינר הגן על אבק השריפה שבחור ההצתה מפני רטיבות והתלקחות מקרית.
גיזרון
[עריכה]- המקור אינו ברור, אולם ביוונית-עתיקה מופיעה תיבת זוּנַרִיוֹן zonarion) ζωναριον) בהוראת: חגורה הנכרכת תחת הבגד. ההיגד המקראי-עברי: ”בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו“ (מלכים א׳ ב, פסוק ה) מתורגם לארמית של תלמוד-ירושלמי: ”זונרא“ (ירושלמי, מסכת סנהדרין – דף נב, עמוד ב) בהוראת: חגורה רחבה המכסה את צידי המותניים. ערבית בהגיית זוּנָרַא (زُنَّارَة) , וגם בהגיית זְנַר (زنار) היא חגורת-בטן, או אבנט. בערבית-אנדלוסית שימשה התיבה בהוראת 'מעיל עבה או גס'. (𐤀𐤊)
- בעברית מדוברת השתרשה צורת ההגייה: סינור (sinor), שאינה מקובלת בקרב חכמי האקדמיה ללשון העברית [1].
פרשנים מפרשים
[עריכה]- רש"י על שבת יג ב: פורציינ"ט (porceint - חגורה) שהיא חוגרת בו ומגיע ממתנים ולמטה.
תרגום
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: סינר |
סימוכין
[עריכה]- ↑ סינר או סינור, באתר האקדמיה ללשון העברית, 25 ביולי 2010