מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי – פועל
|
כתיב מלא |
נאצל
|
שורש וגזרה |
א־צ־ל
|
בניין |
נִפְעַל
|
- לשון המקרא נבדל מסביבתו. נדחק ובלט אל החוץ.
- ”כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ“ (יחזקאל מב, פסוק ו)
- לשון ימי הביניים קיבל מאחר השפעה רוחנית. קיבל מעלה. המעלה והיתרון שנתנו למי שחסר אותם.
- ודע שאין אור ללבנה מעצמה כי אם האור הנאצל על פניה מאור החמה תשובות הגאונים החדשות סימן לז
- והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם, ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות, ומהם בעולם (רמב"ן בראשית פרק א פסוק יא)
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא. נפעל מאָצַל.
- משמעותה הופרש הובדל, או שהופרש והובדל בשבילו.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
נאצל
|
הגייה* |
ne'etsal
|
חלק דיבר |
שם־תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
א־צ־ל
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
נ׳ נֶאֱצֶלֶת ר׳ נֶאֱצָלִים נֶאֱצָלוֹת
|
- לשון ימי הביניים מי שמעלתו הרוחנית גבוהה. שנבדל מסביבתו במעלה.
- ומאציליה, מגדוליה, הם נאצלים מהכל, כמו ואצלתי מן הרוח (אבן עזרא ישעיהו פרק מא)
- ”מה היה איש כזה ללבבות הפראים הצפוניים, אשר אך זה עתה נעוֹרו לחשוב! בעיני האנשים האלה, אשר עוד לא ידעו לכנות זאת בשם היה נאצל, נאצל למעלה ראש; גבור, נביא, אֵל; ואוּאוֹטן הגדול על כל.“ (גבורים ועבודת גבורים: שיעור ראשון: הגבור בתור אלהות, מאת תומאס קרלייל, בפרויקט בן יהודה)
- השורש אצל בפועל אצל המקראי לשון הפרשה. כלומר מי שמופרש ומובדל במעלה.
- מהפועל אצל והאציל שניתנו לו מעלות.