נאצל

נֶאֱצַל[עריכה]

לשון המקרא נבדל מסביבתו. נדחק ובלט אל החוץ.
- ”כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ“ (יחזקאל מב, פסוק ו)
לשון ימי הביניים קיבל מאחר השפעה רוחנית. קיבל מעלה. המעלה והיתרון שנתנו למי שחסר אותם.
- ודע שאין אור ללבנה מעצמה כי אם האור הנאצל על פניה מאור החמה תשובות הגאונים החדשות סימן לז
- והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם, ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות, ומהם בעולם (רמב"ן בראשית פרק א פסוק יא)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נאצל
הגייה^*	ne'etsal
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	א־צ־ל
דרך תצורה
נטיות	נ׳ נֶאֱצֶלֶת ר׳ נֶאֱצָלִים נֶאֱצָלוֹת

לשון ימי הביניים מי שמעלתו הרוחנית גבוהה. שנבדל מסביבתו במעלה.
- ומאציליה, מגדוליה, הם נאצלים מהכל, כמו ואצלתי מן הרוח (אבן עזרא ישעיהו פרק מא)
- ”מה היה איש כזה ללבבות הפראים הצפוניים, אשר אך זה עתה נעוֹרו לחשוב! בעיני האנשים האלה, אשר עוד לא ידעו לכנות זאת בשם היה נאצל, נאצל למעלה ראש; גבור, נביא, אֵל; ואוּאוֹטן הגדול על כל.“ (גבורים ועבודת גבורים: שיעור ראשון: הגבור בתור אלהות, מאת תומאס קרלייל, בפרויקט בן יהודה)