מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי – פועל |
| כתיב מלא | נאצל |
| שורש וגזרה | א־צ־ל |
| בניין | נִפְעַל |
- לשון המקרא נבדל מסביבתו. נדחק ובלט אל החוץ.
- ”כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ“ (יחזקאל מב, פסוק ו)
- לשון ימי הביניים קיבל מאחר השפעה רוחנית. קיבל מעלה. המעלה והיתרון שנתנו למי שחסר אותם.
- ודע שאין אור ללבנה מעצמה כי אם האור הנאצל על פניה מאור החמה תשובות הגאונים החדשות סימן לז
- והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם, ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות, ומהם בעולם (רמב"ן בראשית פרק א פסוק יא)
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא. נפעל מאָצַל.
- משמעותה הופרש הובדל, או שהופרש והובדל בשבילו.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | נאצל |
| הגייה* | ne'etsal |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | א־צ־ל |
| דרך תצורה | |
| נטיות | נ׳ נֶאֱצֶלֶת ר׳ נֶאֱצָלִים נֶאֱצָלוֹת |
- לשון ימי הביניים מי שמעלתו הרוחנית גבוהה. שנבדל מסביבתו במעלה.
- ומאציליה, מגדוליה, הם נאצלים מהכל, כמו ואצלתי מן הרוח (אבן עזרא ישעיהו פרק מא)
- ”מה היה איש כזה ללבבות הפראים הצפוניים, אשר אך זה עתה נעוֹרו לחשוב! בעיני האנשים האלה, אשר עוד לא ידעו לכנות זאת בשם היה נאצל, נאצל למעלה ראש; גבור, נביא, אֵל; ואוּאוֹטן הגדול על כל.“ (גבורים ועבודת גבורים: שיעור ראשון: הגבור בתור אלהות, מאת תומאס קרלייל, בפרויקט בן יהודה)
- השורש אצל בפועל אצל המקראי לשון הפרשה. כלומר מי שמופרש ומובדל במעלה.
- מהפועל אצל והאציל שניתנו לו מעלות.
