מנורה

מְנוֹרָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מנורה
הגייה^*	menora
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ו־ר
דרך תצורה	משקל מַקְטֵלָה
נטיות	ר׳ מְנוֹרוֹת; מְנוֹרַת־, ר׳ מְנוֹרוֹת־

לשון המקרא התקן בעל מספר תושבות לנרות או לחומר בערה אחר, אשר בנוי בצורת זרועות משוכות.
- ”וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב, וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב, בְּמִשְׁקַל-מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה, וְנֵרֹתֶיהָ; וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ, כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה.“ (דברי הימים א׳ כח, פסוק טו)
- "כגון מנורה של עץ שהיא משמשת את הנר בשעת הדלקה, וכן שמניחין תחת הכלים בשעת מלאכה, והדפוסין כולן" (משנה תורה, הלכות כלים, ד', ג')
עברית חדשה בהשאלה מן (1): גוף תאורה המאיר באמצעות נורה.
- ”פעם אחת, כשהייתי מהלך בלילה ברחובה של אחת העיירות שם, נזדמנתי לבית-מרזח – חורבה גדולה ורחבת-ידים, שאין אור המנורה הדולקת בתוכו מגיע עד זויותיו.“ (שם ויפת בעגלה, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)

גזרון[עריכה]

1. תבנית המילה מופיעה בלשון אוגריתית: "מנרת" (mnrt), בהוראת פמוט. ובעגה הנבטית: מנר (mnr) ^[1].

2. מחדשי השפה העברית עסקו לא רק ביצירה של מילים עבריות חדשות בלבד אלה גם בעדכון משמעויות של מילים קדומות, כלומר מתן משמעות חדשה למילים המצויות במקורות העתיקים כדוגמת מנורה שבמקורה בעברית-מקראית שימשה בהוראת מתקן או מעמד עבור נרות