מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון המקרא הכניס לחלל מסוגר. ומנע את החפש .
”וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת“ (שמואל א׳ ו , פסוק י )
”וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה. אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה [...]“ (ירמיהו לב , פסוקים ב – ג )
”הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא“ (תהלים פח , פסוק ט )
”וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם “ (במדבר יא , פסוק כח )
לשון המקרא ריסן, בלם.
”וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי“ (שמואל א׳ כה , פסוק לג )
”מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ“ (תהלים קיט , פסוק קא )
עצר, מנע, השהה.
”שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ“ (בראשית כג , פסוק ו )
”אַתָּה ה׳ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי.“ (תהלים מ , פסוק יב )
”עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ.“ (חגי א , פסוק י )
השוו לארמית: כְּלָא; לגעז: ከልአ፡ (לרסן, לעכב); לאכדית: kālū; לערבית: כּל كَاَل (להגן) ממנה נגזרה תיבת קלא قلعة בהוראת מצודה .[1]
↑ "כלא", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 3607 )
השורש כלא
השורש כ־ל־א הוא שורש מגזרת נל"א . עניינו קשירה וחסימה או מניעה ועצירה וגם חיבור שני מינים
פ־ע־ל
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
כָּלָא
כּוֹלֵא
(ב׳ פעוּל: כָּלוּא )
יִכְלָא
כְּלָא
לְכְלוֹא
נִפְעַל
נִכְלָא
נִכְלָא
יִכָּלֵא
הִכָּלֵא
לְהִכָּלֵא
הִפְעִיל
הִכְלִיא
מַכְלִיא
יַכְלִיא
הַכְלֵא
לְהַכְלִיא
הֻפְעַל
הֻכְלָא
מֻכְלָא
יֻכְלָא
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
כלא
הגייה *
ke le
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
כ־ל־א
דרך תצורה
משקל קֶטֶל
נטיות
לשון המקרא מקום מרוכז שבו מוחזקים בכפייה פרטים המסוכנים לחברה.
”וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ אֶת זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם.“ (מלכים א׳ כב , פסוק כז )
”וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו.“ (מלכים ב׳ כה , פסוק כט )
”וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב.“ (ישעיהו מב , פסוק כב )
בהשאלה מן (1): מצב של הסגר, שהימלטות ממנו אינה אפשרית.
נכות היא סוג של כלא בו שרוי הנכה.
יש המציעים כי בתיבת "לְכָל" מן הפסוק: ”לְכָל אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא“ (ירמיהו כט , פסוק כו ) נשמטה סופית א' (כמו שמצוי לפעמים במקרא), ויש לקרוא: ”לַכֶּלֶא אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא“ (ירמיהו כט , פסוק כו ) .
השורש כלא
השורש כ־ל־א הוא שורש מגזרת נל"א . עניינו קשירה וחסימה או מניעה ועצירה וגם חיבור שני מינים
פ־ע־ל
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
כָּלָא
כּוֹלֵא
(ב׳ פעוּל: כָּלוּא )
יִכְלָא
כְּלָא
לְכְלוֹא
נִפְעַל
נִכְלָא
נִכְלָא
יִכָּלֵא
הִכָּלֵא
לְהִכָּלֵא
הִפְעִיל
הִכְלִיא
מַכְלִיא
יַכְלִיא
הַכְלֵא
לְהַכְלִיא
הֻפְעַל
הֻכְלָא
מֻכְלָא
יֻכְלָא
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-