כידון

כִּידוֹן א

לשון המקרא כלי זין: מוט ארוך, עשוי בדרך־כלל מעץ, ולו ראש מתכת חד, המיועד להטלה מרחוק בלוחמי האויב.
- ” וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת, עַל-רַגְלָיו; וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת, בֵּין כְּתֵפָיו.“ (שמואל א׳ יז, פסוק ו)
- ” אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידֹון. “ (שמואל א׳ יז, פסוק מה)
- ”כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן“ (איוב מא, פסוק כא)
מוט ארוך המושלך למרחק על־ידי אתלטים בתחרויות ספורט. (מקצוע זה באתלטיקה נקרא "הטלת כידון".)
מעין פגיון או חרב, המותקן בראש קנה הרובה ומיועד לדקירת לוחם האויב בקרב פנים־אל־פנים.
- "חברת [...] החלה לשווק כידון חדש שיכול להיות מותאם לכלי נשק בעלי קנה ארוך וקצר", "כידון חדש לנק"ל". ‏Israel Defence‏, 30/07/12

ערך בוויקיפדיה: כידון

ערך בוויקיפדיה: הטלת כידון

[עממי] מוט ההיגוי באופניים, אופנוע, קטנוע, טרקטורון וכדומה.
- ”ולמהדרין מן המהדרין, הרוצים להימנע מכל פגע ומכשול? – גם להם עצה בפי: יכבדו וירדו מעל כלי רכבם, יטלו את כידון האופנים בידם וינהלום בנימוס ובשקט, כשהם פוסעים לצדם – ברגליהם.“ ("דבר", 19 במרץ 1938, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

על הקשר הצרפתי ראו: רוביק רוזנטל, "שאל את רוביק". ‏הזירה הלשונית‏, 25 בנובמבר 2015