מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | פגיון |
| הגייה* | pigyon |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קִטְלוֹן |
| נטיות | ר׳ פִּגְיוֹנוֹת, נ"י: פִּגְיוֹן־, כ': פִּגְיוֹנִי, פִּגְיוֹנוֹתֵיכֶם |
פגיון הודי עם קת מגולפת מאבן ירקן
- לשון חז"ל נשק דקירה קצר, חרב קצרה; לרוב בעל שתי שפות חדות, בניגוד לסכין שלה שפה חדה אחת.
- ”הַסַּיִף וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, מַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, וְהַשְּׁחוֹר, וְהַזּוּג שֶׁל סַפָּרִים, שֶׁנֶּחְלְקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יג, משנה א)
- ”זרק את הסכין ואת הפגיון ושחט שחיטתו כשרה...“ (תוספתא, מסכת חולין – פרק א, הלכה ד)
- בהשאלה: "צְלָבוֹן", סימן דפוס שצורתו †.
- מלטינית: pugio, -onis, חרב קצרה; ביוונית עתיקה: φουγίων, ὁ.[1]
- אנגלית: dagger
- ערבית: خنجر (תעתיק: ח'נג'ר)
- ↑ נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית, תשע"ט.
ערך בוויקיפדיה: פגיון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פגיונות