מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
ילקוט
|
הגייה* |
yalkut
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ל־ק־ט
|
דרך תצורה |
משקל יַקְטוּל
|
נטיות |
ר׳ יַלְקוּטִים
|
- חפץ לנשיאה על הגב הנועד לשמירת ציוד; כגון: כסף, אוכל, ספרים, ומחברות; שניתן לסגירה.
- ”וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי“ (שמואל א׳ יז, פסוק מ)
- "ואנשים לעבודת-יומם הולכים / ותינוקות של בית רבן / עם הילקוט שעל גבם / ובידיהם כמה ענפי-הדס פורחים." (לא תנצחו אותי, מאת נעמי שמר)
- כל תלמיד מביא עמו לבית הספר ילקוט.
- בהפסקה דני הוציא את האוכל מהילקוט.
- חיבור ספרותי העוסק באסיפה של מידע קודם.
- מן הפועל לִקט. המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל.
- בגלוסר שנתגלה בגניזת קהיר ובלשון עִברִַבִית (עברית ניב ערבי) מן ימי הביניים,תחת תיבת 'ילקוט' מופיע הפירוש מזוד. (השוו, מזוודה) [1].
- ↑ מאירה פוליאק וששון סומך: "שני גלוסרים מקראיים עבריים-ערביים מגניזת קהיר" (פעמים 83, תש"ס, עמ' 15-47)