הכבד שבשלה ולא הבהבה על האור ולא חלטה בחומץ או ברותחין הרי הקדרה כולה אסורה הכבד וכל שנתבשל עמה רמב"ם הל' מאכלות אסורות פרק ו
ובולל הסולת בשמן וחולטה ברותחין, ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצאו שתים עשרה חלות רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פרק יג
בהשאלה: נתן מאכל או כלי בנוזלים רותחים למטרת בישול מהיר או למטרת נקיון↑ .
”כלי בית הבד ושל גת העקל בזמן שהן של עץ מנגבן והן טהורין בזמן שהן של גמי מיישנן כל י"ב חודש או חולטן בחמים ר' יוסי אומר אם נתנן בשבולת הנהר דיו“ (משנה, מסכת טהרות – פרק י, משנה ח)
חולטים את הירקות כעשר שניות במים הרותחים. (מתוך מתכון)
הפועל ואף השורש נמצא פעם אחת בתנ"ך: שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אות עברית לא ידועה ). ”וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן הֲדַד, וַיֹּאמֶר בֹּאוּ קָחֻהוּ.“ (מלכים א׳ כ, פסוק לג)) מובנה של המילה במקרא כמו המילה חִלֵּט כיום. השורש נמצא בארמית ולשון חז"ל פעמים כתרגום לשורש המקראי צ־מ־ת לדוגמה: צמיתות תרגום לחלוטין.
3 פעולת הבישול מסוג זה נקראה חליטה על פי 2. תרגום יהונתן תתי אחתי ותחלוט לעיני תרתין חליטתא (תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת - שמואל ב' יג ו) משמעות המילה במקורה כמו הפועל חָלַט א כמפורט בחז"ל החליטה הייתה מונעת את הבצק מלתפוח או בשר מלהפריש את צירו וכדומה כלומר לשון סגירה וצמיתה.
