מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אמין
|
| הגייה* |
amin
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־מ־ן
|
| דרך תצורה |
משקל קָטִיל
|
| נטיות |
נ׳ אֲמִינָה, ר׳ אָמִינִים אֲמִינוֹת
|
- שאפשר לסמוך עליו.
- אני נוטה לקבל את הגרסה של יוסי בגלל שהוא יותר אמין ממנשה.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אמין
|
| הגייה* |
amin
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ אָמִינִים
|
- [ביולוגיה] קבוצת תרכובות אורגניות, נגזרות של אמוניה (NH3) אשר חלק מאטומי המימן או כולם מוחלפים באטומי פחמן.
 ערך בוויקיפדיה: אמין |
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אמין
|
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ אֵמִינִים
|
- לשון חז"ל פצע מוגלתי.
- לדעת ייבין נגזר מאֵם בתוספת סיומת ־ִין להקטנה.[1]
- ברוב כתבי היד של התלמוד מופיע "אמון", ובאחד מהם[2] מופיע "נימין", לשון רבים של נומי שמקורה מלטינית, ראה שם בגיזרון.
- ↑ י"י ייבין, הדקדוק כיסוד בהלכה, מוסד הרב קוק, ירושלים 1973, עמ' כה.
- ↑ כתב יד קולומביה 294-295.
ערך בוויקיפדיה: אמין