מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | אמין |
| הגייה* | amin |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | א־מ־ן |
| דרך תצורה | משקל קָטִיל |
| נטיות | נ׳ אֲמִינָה, ר׳ אָמִינִים אֲמִינוֹת |
- שאפשר לסמוך עליו.
- אני נוטה לקבל את הגרסה של יוסי בגלל שהוא יותר אמין ממנשה.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | אמין |
| הגייה* | amin |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ אָמִינִים |
- [ביולוגיה] קבוצת תרכובות אורגניות, נגזרות של אמוניה (NH3) אשר חלק מאטומי המימן או כולם מוחלפים באטומי פחמן.
 ערך בוויקיפדיה: אמין |
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | אמין |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ אֵמִינִים |
- לשון חז"ל פצע מוגלתי.
- לדעת ייבין נגזר מאֵם בתוספת סיומת ־ִין להקטנה.[1]
- ברוב כתבי היד של התלמוד מופיע "אמון", ובאחד מהם[2] מופיע "נימין", לשון רבים של נומי שמקורה מלטינית, ראה שם בגיזרון.
- ↑ י"י ייבין, הדקדוק כיסוד בהלכה, מוסד הרב קוק, ירושלים 1973, עמ' כה.
- ↑ כתב יד קולומביה 294-295.
ערך בוויקיפדיה: אמין