תוכו כברו

תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ

אדם שיש התאמה בין מחשבותיו ובין צורת התנהגותו.
- ”ואולם לא אחטא בשפתי, בהגידי לך, כי ר׳ צדוק זה, המהולל ברוב התשבחות, אין תוכו כברו, חומר מבפנים וזפת מבחוץ“ (עיט צבוע, מאת אברהם מאפו, בפרויקט בן יהודה)
- ”אין תוכו כברו, פנימו נבדל מחיצונו ואם תקנהו זכור ואל תשכח, כי מחציתו חיצונית ומחציתו פנימית“ (הלצה קדמונית, מאת לוקיאנוס, בפרויקט בן יהודה)

ממדרש תנחומא: "מכאן, שיהא תלמיד חכם תוכו כברו, שנאמר, מבית ומחוץ תצפנו." (מדרש תנחומא ויקהל ז). גם בעברית חדשה, "חיות-בר" בהוראת "החיות שמחוץ למשק הבית".