”אם כן, לדבריך יהודים גמורים אנחנו? השומר גמגם רגעים אחדים בלשונו כאיש, אשר לא יחפוץ להלבין פני חברו ברבים, אבל בראותו אותות שמחה על פני, לא נתן מעצור לרוחו ויאמר: – יהודים גמורים אתם, אדוני, יהודים גמורים לכל דבר.“ (מכתב מקרית רעב, מאת יהודה ליב קצנלסון, בפרויקט בן יהודה)
”אבי לא היה קטלא קניָא בעניין זה. אם רצה, ידע להגיד פסוק מוחץ. אך הוא הטיל ארסו רק בתופעות. כמו מפני אש נזהר שלא להלבין פני חברו, או יריבו, ברבים.“ (ספר חתום, מאת נתן שחם, בפרויקט בן יהודה)
